תפקיד המלנין בפיגמנטציה של פרוות חתלתולים

🧬 הגנטיקה של צבע הפרווה

צבע הפרווה בגורי חתולים הוא תכונה מורכבת המושפעת מגנים רבים. גנים אלה שולטים בהיבטים שונים של ייצור, הפצה ושינוי של מלנין. הגן העיקרי המעורב הוא הגן Extension (MC1R), שקובע אם המלנוציטים מייצרים אומלנין (פיגמנט שחור/חום) או pheomelanin (פיגמנט אדום/צהוב).

גנים אחרים משנים את הביטוי של פיגמנטים ראשוניים אלו, מה שמוביל למגוון רחב של צבעים ותבניות. לדוגמה, הגן Agouti שולט על דפוס הרצועות של שערות בודדות, וכתוצאה מכך מראה מתקתק או טאבי. גנים לדילול משפיעים על עוצמת הפיגמנטים, ומייצרים גוונים בהירים יותר כמו כחול (שחור מדולל) ושמנת (אדום מדולל).

🔬 סוגי מלנין: אומלנין ופאומלנין

המלנין קיים בשתי צורות ראשוניות: אומלנין ופאומלנין. אומלנין אחראי על פיגמנטים כהים, החל משחור לחום. כמות וסוג האאומלנין קובעים את הגוון הספציפי של שחור או חום הנצפה בפרוות החתלתול.

Pheomelanin, לעומת זאת, מייצר פיגמנטים אדומים וצהובים. עוצמת הפאומלנין קובעת אם פרוות החתלתול נראית ג'ינג'ר, תפוז, שמנת או משמש. היעדר גם אומלנין וגם פיאומלנין מביא לפרווה לבנה.

⚙️ תהליך ייצור המלנין

ייצור מלנין, הידוע גם בשם מלנוגנזה, הוא מסלול ביוכימי מורכב המתרחש בתוך מלנוציטים. התהליך מתחיל בחומצת האמינו טירוזין, המומרת ל-DOPAquinone על ידי האנזים טירוזינאז. לאחר מכן DOPAquinone עובר סדרה של תגובות אנזימטיות לייצור אומלנין או pheomelanin.

סוג המלנין המיוצר נקבע על ידי נוכחות או היעדרו של חלבון האותות Agouti Signaling Protein (ASIP). ASIP נקשר לקולטן MC1R על מלנוציטים, מעכב את ייצור האומלנין ומקדם את ייצור הפאומלנין. מוטציות בגנים המקודדים ל-tyrosinase או ASIP עלולות להוביל לשינויים בצבע הפרווה.

🌡️ פיגמנטציה רגישה לטמפרטורה

בכמה גזעי חתולים, כמו סיאמי והימלאיה, ייצור המלנין רגיש לטמפרטורה. האנזים טירוזינאז, החיוני לסינתזת המלנין, פחות פעיל בטמפרטורות גבוהות יותר. זה גורם לפיגמנטציה כהה יותר באזורים קרירים יותר בגוף, כגון הכפות, האוזניים, הזנב והפנים, ופיגמנטציה בהירה יותר באזורים חמים יותר.

תופעה זו ידועה בשם אקרומלניזם או קולורפוינט. גורי חתולים עם פיגמנטציה רגישה לטמפרטורה נולדים לעתים קרובות לגמרי בצבע לבן או שמנת, והנקודות האופייניות להם מתפתחות עם התבגרותם וטמפרטורת גופם מתייצבת. עוצמת הנקודות יכולה להשתנות בהתאם לטמפרטורת הסביבה.

🐾 גורמים המשפיעים על צבע המעיל

מספר גורמים משפיעים על צבע הפרווה הסופי של חתלתול, כולל גנטיקה, גיל וגורמים סביבתיים. השילוב הספציפי של גנים בירושה מההורים קובע את טווח הצבעים והדוגמאות הפוטנציאליים. הגיל יכול גם לשחק תפקיד, שכן צבעי הפרווה של חלק מהחתלתולים עשויים להשתנות עם התבגרותם.

גורמים סביבתיים, כמו חשיפה לאור השמש, יכולים גם הם להשפיע על צבע הפרווה. חשיפה ממושכת לאור השמש עלולה לגרום לפרווה לדהות או להתבהר. חוסרים תזונתיים יכולים גם להשפיע על ייצור המלנין, מה שמוביל לשינויים בצבע הפרווה או במרקם.

🐱 דוגמאות בגזעי חתולים שונים

תפקיד המלנין ניכר בצבעי הפרווה המגוונים הנצפים על פני גזעי חתולים שונים. לדוגמה, לחתולים שחורים יש רמות גבוהות של אומלנין, בעוד שלחתולים ג'ינג'רים יש רמות גבוהות של פיאומלנין. לחתולי טאבי יש דפוס רצועות של אומלנין ופאומלנין, הנשלט על ידי הגן Agouti.

חתולים סיאמיים מפגינים פיגמנטציה רגישה לטמפרטורה, עם נקודות כהות וצבע גוף בהיר. לחתולים לבנים חסר ייצור מלנין עקב מוטציה בגן C, האחראי על ייצור טירוזינאז. המבנה הגנטי הספציפי של כל גזע קובע את השילוב הייחודי של סוגי המלנין והתפוצה, וכתוצאה מכך צבעי הפרווה הייחודיים שלהם.

• סיאמי: מלנין רגיש לטמפרטורה מביא לנקודות כהות בגוף בהיר.
• חתולים שחורים: ריכוז גבוה של אומלנין.
• חתולים ג'ינג'ים: בעיקר פאומלנין.
• חתולי חתולים: דפוס פסים של אומלנין ופאומלנין כאחד.

🩺 השלכות בריאותיות של ייצור המלנין

בעוד המלנין משפיע בעיקר על צבע הפרווה, הוא גם ממלא תפקיד בהגנה על העור והעיניים מפני קרינת UV. המלנין סופג קרני UV, ומפחית את הסיכון לנזקי שמש וסרטן העור. חתולים עם צבעי פרווה בהירים יותר רגישים יותר לכוויות שמש וסרטן העור, במיוחד באזורים עם פרווה דקה, כמו האוזניים והאף.

לבקנות, מצב המאופיין בהיעדר מוחלט של מלנין, יכול גם להשפיע על הראייה. המלנין חיוני להתפתחות תקינה של הרשתית, והעדרו עלול להוביל לליקוי ראייה. לכן, הבנת ייצור המלנין חשובה לא רק להערכת צבע הפרווה אלא גם להבנת השלכות בריאותיות אפשריות.